<h1>סמ"ג עשין סימן ר"י</h1>
<h2>דף ב.</h2>
עוד תניא (תו"כ פ"כ) שמרבה מקדשי ה' כל הקדשים המיוחדים לה' ואפילו קדשי בדק הבית, עוד תניא (שם) אין לי אלא שהקדיש דברים הראויין למזבח למזבח דברים הראויין לבדק הבית לבדק הבית, הקדיש דברים הראויין למזבח לבדק הבית או דברים הראויים לבדק הבית למזבח או הקדיש דברים שאינן ראויין לא לזה ולא לזה כגון ציר דגים וחגבים מניין תלמוד לומר מקדשי ה' ריבה.
<h2>דף ד:</h2>
שנינו במסכת מעילה כלל אמר ר' יהושע כל שהיתה לה שעת היתר לכהנים אין מועלין בה וכל שלא היתה לה שעת היתר לכהנים מועלין בה איזהו שהיתה לה שעת היתר לכהנים שלנה ושנטמאה ושיצתה ואיזו היא שלא היתה לה שעת היתר לכהנים שנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה ושקבלו פסולין וזרקו את דמה. ואמר ר' יוחנן בגמרא (ה' א' ע"ש) היתר (זריקה) [אכילה] שנינו. ובפרק שני (ח' א') מפרש דחטאת העוף מועלין בה משהוקדשה עד שיזה דמה הוזה דמה אין בה מעילה (רמב"ם מעילה פ"ב ה"ו). ועולת העוף ועולת בהמה והוא הדין לקומץ וללבונה ומנחת כהנים וחביתים ומנחת נסכים מועלים בהן משעת הקדשן עד שיצאו אחר שריפתן מעל המזבח לבית הדשן, וכן פרים הנשרפים ושעירים הנשרפין מועלין בהן משעת הקדשן עד שישרפו ותגמר שריפתן בבית הדשן ויתיך הבשר אבל קודם שיתיך מועלין בהן אף בבית הדשן (ע"פ רמב"ם שם הל' ג'—ד'). חטאת בהמה ואשם וזבחי שלמי ציבור מועלין בכולן משהוקדשו עד שיזרוק את הדם נזרק (את) הדם מועלין באימוריהם עד שיצאו לבית הדשן ואין מועלין בבשר (רמב"ם שם ה"ו). שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשו בטרם ישימו אותם בתנור עד שיזרוק דם הכבשים נזרק דם הכבשים הותרו באכילה ואין בהן מעילה, לחם הפנים מועלים בו משהוקדשו אע"פ שעדיין לא נאפה עד שיקטיר הבזיכין הקטיר הבזיכין הותר באכילה (ע"פ רמב"ם שם ה"ח). המנחות מועלין בהן משהוקדשו אע"פ שעדיין לא נתקדשו בכלי שרת עד שיקטיר הקומץ קרב הקומץ הותרו השירים באכילה (רמב"ם שם ה"ז) ואין שם מעילה. אבל מועלין בקומץ עד שיצא לבית הדשן כאשר ביארנו.
<h2>דף ו:</h2>
תניא (תו"כ ויקרא פ"כ) מקדשי ה' קדשים המיוחדים לה' פרט לקדשים קלים, שאין בהן מעילה כלל אלא באימורים לאחר זריקת דמים ומועלין באימוריהן עד שיצאו לבית הדשן שהרי הן לאישים ואין מועלין בבשר (ע"פ רמב"ם מעילה פ"ב ה"א).
<h2>דף ט:</h2>
הנהנה מקדשי קדשים לפני זריקת דמים או שנהנה מן העולה או מן הקומץ והלבונה ומנחת כהנים וחביתים יפול מה שנהנה לנדבה, מעל בקרבנות הציבור יפול מה שנהנה ללשכה (רמב"ם מעילה פ"ג ה"י ע"ש).
<h2>דף יא.</h2>
המפריש מעות לחטאתו ולעולתו ולאשמו לתורים ובני יונה מועלין בהן משעה שהפרישן, הפרישן לשלמים אין מועלין בהן, הפריש מעות לנזירותו אסור ליהנות בהן ואם נהנה לא מעל מפני שראוין לבא כולם שלמים ואין בשלמים מעילה אלא באימורין לאחר זריקת דמים (רמב"ם מעילה פ"ד הל' א' ג').
שנינו בפ"ג דמעילה דם קל בתחילתו וחמור בסופו נסכים חמורים בתחילתן וקלים בסופן, כיצד דם בתחילה אין מועלין בו יצא לנחל קדרון מועלין בו, מפני שנמכר לגננים ודמיו הקדש (ע"פ רמב"ם מעילה פ"ב הי"א), הנסכים בתחילה מועלין בהן משהוקדשו ירדו לשיתין אין מועלין בהן (ע"פ לשון רמב"ם שם ה"ט), ובגמרא אמר זעירי (י"ב ב') המקיז דם לבהמת קדשים אסור בהנאה ומועלין בו, פירוש (רמב"ם שם הי"א) הואיל ואינה יכולה לחיות בלא דם הרי הוא כגופה. דישון מזבח החיצון שעל התפוח אף אחר הרמת הדשן מועלין בו (ט' א'), דישון מזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין (י"א ב'). וצריך להתיישב בלשון הגמרא (שם עי' תד"ה בשלמא) שאומר בשלמא מזבח החיצון כתיב ושמו אצל המזבח אלא מזבח הפנימי מנלן כו'.
<h2>דף יג.</h2>
תניא בתוספתא (עי' מעילה פ"א הי"ב) אין מועלין בקדשי בדק הבית אלא בתלוש מן הקרקע אבל נהנה בקרקע עצמה או במחובר לה לא מעל אפילו פגם (ע"פ רמב"ם מעילה פ"ה ה"ה). שנינו בפ"ג, גידולי הקדש מועלין בהן כיצד הקדיש שדה והוציאה עשבים אילן ועשה פירות מועלין בהן, אבל המקדיש את הבור ריקם ואחר כך נתמלא מים שובך ונתמלא יונים הואיל ואין גידולן מן הקרקע ואינן גידולי הקדש אין מועלין בהן (רמב"ם שם ה"ו). אילן של הקדש הסמוך לשדה הדיוט ושרשיו יוצאין בתוך השדה אם היה בתוך שש עשרה אמה מועלין בהן יתר על כן לא נהנין ולא מועלין (ע"פ רמב"ם שם).
<h2>דף טו.</h2>
עוד תניא (תו"כ פ"כ) שמרבה מקדשי ה' כל הקדשים המיוחדים לה' ואפילו קדשי בדק הבית, עוד תניא (שם) אין לי אלא שהקדיש דברים הראויין למזבח למזבח דברים הראויין לבדק הבית לבדק הבית, הקדיש דברים הראויין למזבח לבדק הבית או דברים הראויים לבדק הבית למזבח או הקדיש דברים שאינן ראויין לא לזה ולא לזה כגון ציר דגים וחגבים מניין תלמוד לומר מקדשי ה' ריבה.
<h2>דף יח:</h2>
מצות עשה שישלם המועל בקדשי ה' קרן וחומש ואשם שנאמר בפרשת ויקרא (ה' ט"ו—ט"ז) נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה' והביא את אשמו לה' איל תמים מן הצאן בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם, ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואת חמישיתו יוסף עליו ונתן אותו לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו. תניא בתורת כהנים (ויקרא פי"ט) ומביאה במסכת מעילה פרק הנהנה נאמר כאן וחטאה בשגגה מקדשי ה' ונאמר להלן בתרומה ולא תשאו עליו חטא מה להלן פגם ונהנה אף כאן פגם ונהנה. עוד תניא שתמעול מעל ריבה שאר הנאות בלא אכילה ואפילו אכילתו והנאת חבירו שמצטרפין לשוה פרוטה.
<h2>דף יט:</h2>
המועל בקדשי בדק הבית כיון שמעל בשגגה נתחלל [ה]הקדש וזה שיהנה אחריו פטור, מעל בזדון הואיל ואינו חייב קרבן מעילה לא נתחלל ההקדש אלא הרי הוא בהוייתו ואם בא אחר ונהנה בו בשגגה מעל, בד"א כשמעל בהקדש והוציאו בתורת חולין והקנהו לאחר אבל אם נהנה בו ופגמו ולא הקנהו לאחר יש בו מועל אחר מועל (רמב"ם מעילה פ"ו ה"ג). ואין מועל אחר מועל בהקנהו לאחר במוקדשין אלא בבהמה למזבח וכלי שרת בלבד כדמפרש שם במעילה הטעם בכלי שרת אם אחרים מביא לידי קדושה הוא עצמו לא כל שכן (עי' רמב"ם שם ה"ד וראב"ד וכס"מ). ותניא בתוספתא (מעילה פ"ב ה"א) כיצד ביקע בקורדום של הקדש ונהנה בפרוטה ופגם ובא חבירו וביקע בו ונהנה ופגם כולן מעלו, נטל הקרדום ונתנו לחבירו הוא מעל אבל חבירו לא מעל, רכב על גבי חמור ונהנה בפרוטה ופגם ובא חבירו ורכב עליו ונהנה ופגם כולן מעלו, נתן החמור לחבירו במתנה או מכרו הוא מעל וחבירו לא מעל, וכן המשאיל קורדום של הקדש הוא מעל לפי טובת הנאה שבו וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה והוא הדין לבהמה, אבל בקדשי מזבח שיש בהן קדושת הגוף יש מועל אחר מועל, כיצד תלש צמר מן החטאת ובא חבירו ותלש ובא חבירו ותלש כולן מעלו, וכן אם נתנה לחבירו וחבירו לחבירו כולן מעלו והוא הדין בכלי שרת (ע"פ רמב"ם שם הל' ד'—ה' וע"ש). פירש רבינו משה (שם ה"ז ועי' ראב"ד וכס"מ) שמה שאמרו הנוטל אבן או קורה של הקדש ונתנה לחבירו שניהם מעלו ואם נתנה ליד הגיזבר שהיתה תחת ידו הוא מעל והגזבר לא מעל שאין הדברים אמורין אלא במועל בזדון שהרי לא נתחלל ההקדש. הנוטל פרוטה של הקדש על דעת שהיא שלו לא מעל עד שיוציא אותה בחפציו או עד שיתן אותה במתנה, נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל (רמב"ם שם).
<h2>דף כ.</h2>
תניא בתוספתא (מעילה פ"ב ה"א) ובתלמוד פרק הנהנה נטל אבן או קורה של הקדש לא מעל שהרי לא בנאה עדיין בתוך ביתו, בנאה בביתו מעל, נתנה על גבי חלון שבתקרה ולא חיברה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה (ע"פ רמב"ם מעילה פ"ו ה"ח ע"ש).
עוד שם במעילה פרק אחרון (כ' א') מי ששגג ולקח הקדש או מעות הקדש ונתנן לשליח להוציאן בתורת חולין אם עשה השליח את שליחותו המשלח הוא שמעל ואם לא עשה שליחותו אלא עשה השליח מדעת עצמו השליח הוא שמעל, כיצד בעל הבית שאמר לשלוחו תן מאותו בשר לאורחים הלך ונתן להם כבד או שאמר תן להם כבד ונתן להם בשר השליח מעל ואם עשה כדבריו בעל הבית מעל (ע"פ רמב"ם מעילה פ"ז ה"א וע"ש). השולח פרוטה ביד שלוחו לקנות לו בה חפץ ונזכר בעל הבית שהיא הקדש קודם שהגיע ליד החנווני השליח מעל שהוא שוגג ובעל הבית כבר נזכר ואין המזיד חייב בקרבן מעילה כמו שביארנו (לשון הרמב"ם שם ה"ה). ועל מעילת השליח אמרינן בפ"ק דחגיגה (י' ב') שהלכות מעילה כהררים התלויין בשערה שהרי אנוס הוא. נזכר אף השליח וי(ו)דע שהיא של הקדש קודם שהגיע לחנווני שניהן פטורין מקרבן מעילה והחנווני חייב לכשיוציא אותה פרוטה שנתערבה במעותיו שהרי הוא שוגג, הודיעו לחנווני שפרוטה שנתנו לו הקדש שניהם פטורין ונתפס המקח להקדש, וכיצד יעשה כדי להציל החנווני מן החטא עד שיהא מותר להשתמש בכל המעות נוטל פרוטה של חולין או כלי כל שהוא ואומר פרוטה של הקדש בכל מקום שהיא מחוללת על זה ותעשה אותה פרוטה או הכלי הקדש ויהא מותר החנווני להשתמש בכל מעותיו (רמב"ם שם וה"ו). שנינו במסכת מעילה בפרק אחרון (כ"א ב'), המפקיד מעות של הקדש אצל בעל הבית ונשתמש בהן והוציאם, בעל הבית מעל שהרי אין לו רשות מן הדין להשתמש בהן, הפקידן אצל שלחני או חנווני לר' יהודה ולא היו חתומין ולא קשורין קשר משונה הואיל ויש לו רשות מן הדין להשתמש בהן שניהם פטורין כי גם בעל הפקדון פטור שהרי לא אמר לו השתמש בהן (ע"פ רמב"ם שם הל' ט'—י' ועי' כס"מ).
<h2>דף כא:</h2>
שנינו במסכת מעילה בפרק אחרון (כ"א ב'), המפקיד מעות של הקדש אצל בעל הבית ונשתמש בהן והוציאם, בעל הבית מעל שהרי אין לו רשות מן הדין להשתמש בהן, הפקידן אצל שלחני או חנווני לר' יהודה ולא היו חתומין ולא קשורין קשר משונה הואיל ויש לו רשות מן הדין להשתמש בהן שניהם פטורין כי גם בעל הפקדון פטור שהרי לא אמר לו השתמש בהן (ע"פ רמב"ם שם הל' ט'—י' ועי' כס"מ).
